כשאני מפחד — אני בתוך הפחד. אבל ברגע שאני רואה את הפחד, משהו כבר השתנה: אני כבר לא הפחד, אני זה שרואה אותו.
כשההזדהות נפסקת, הילד השורד מפסיק לקבל את היניקה שלו מהנשמה. הפחד נחלש מעצמו, לא מפני שנלחמתי בו, אלא מפני שהפסקתי לתת לו את הזהות שלי.
וכשהרעש נחלש — הנשמה, שהייתה שם כל הזמן, מתחילה להאיר.
נלקח מהשיעור :
"למה העליון זקוק לתחתון? ומתלמידי יותר מכולם" – השקיפה ממעון קדשך – קונטרס ח"י אלול תש"נ – שיעור אחרון.
הקישור לשיעור המלא:
https://youtu.be/MGrfHvB868Y