גמרא בעיון 30
מסכת פסחים שיעור 5: חמץ שנפלה עליו מפולת – מדוע צריך ביטול על חמץ שנחשב מבוער? הרב שמואל רבינוביץ
הרמב"ם פוסק: חמץ שנפלה עליו מפולת "הרי הוא כמבוער וצריך לבטל בלבו". והדברים תמוהים: אם החמץ כבר נחשב מבוער למה צריך לבטל אותו? ואם צריך ביטול סימן שאינו מבוער?
מהשאלה הזו נפתח בירור יסודי במצות תשביתו:
הסמ"ק סובר שמפולת אינה ביעור גמור והביטול מן התורה. רש"י והר"ן סוברים שמן התורה זה כבר מבוער והביטול רק מדרבנן. והנפקא מינה למעשה: מי שלא ביטל קודם שעה שישית – האם חייב לפקח את הגל ולחפור את החמץ מתחת להריסות? בזה נחלקו המגן אברהם והחק יעקב.
ומכאן לגדר חדש ומפתיע בתשביתו: חיוב שנקבע על החפץ משעה שעבר עליו הזמן, וממשיך גם אחרי שהחמץ יצא מרשותו. המקדיש חמצו אחר זמן איסורו – הירושלמי אומר "אבל אתה רואה לגבוה", ונחלקו החתם סופר והפרי מגדים אם עדיין רובץ עליו חיוב תשביתו.
ולסיום: מלוגמא שנסרחה, חמץ מקולקל שאי אפשר לאכלו – למה בכלל צריך לבערו? החילוק הדק בין נתחמצה ואחר כך נסרחה לנסרחה ואחר כך נתחמצה.
– מחלוקת הסמ"ק עם רש"י והר"ן: האם הביטול במפולת מן התורה או מדרבנן, והאם מפולת נחשבת ביעור גמור
– נפקא מינה כשלא ביטל קודם שעה שישית: מחלוקת המגן אברהם והחק יעקב אם חייב לפקח את הגל
– שתי הגרסאות ברמב"ם בנתנו לעכו"ם קודם שעה שישית והנפקא מינה ביניהן
– גדר חדש במצות תשביתו: חיוב שחל על החפץ משעה שעבר עליו, גם אחרי שיצא מרשותו
– המקדיש חמצו אחר זמן איסורו: הירושלמי "אבל אתה רואה לגבוה" ומחלוקת החתם סופר והפרי מגדים אם נשאר חיוב תשביתו
– מלוגמא שנסרחה: החילוק בין נתחמצה ואחר כך נסרחה לנסרחה ואחר כך נתחמצה, ומחלוקת המגן אברהם והמקור חיים בזמן הסרחון
– הגדרת חמץ ידוע: ככר בשמי קורה, ככר בבור וחמץ תחת מפולת – מה בין ידיעת מקום החמץ לחשש שיבוא לאכלו