אבא, את מי אתה הכי אוהב?
האם בורא עולם פחות אוהב את החוטאים? הרב יוסף יצחק פריימן,
לקבלת השיעור השבועי:
https://chat.whatsapp.com/CN3S71fNsEMARNAPDbEmB8
דברים לד {א} וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן: {ד} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: {ה} וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָה: {ו} וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר.. {ז} וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה: {ח} וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה:
{י} וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים: {יא} לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: {יב} וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:
רש"י – וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה – שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בַּלּוּחוֹת בְּיָדָיו.
וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל – נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל – שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת לְעֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" וְהִסְכִּימָה דַּעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר שִׁבַּרְת", ִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.
שמות, כי תשא, פרק לב- {יט} וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל-הַֽמַּֽחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת-הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר-אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָיו֙ אֶת-הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר:
רש"י: אמר, מה פסח שהוא אחד מן המצות, אמרה תורה: כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן וכל ישראל מומרים, ואתננה להם?
הרמב"ן: כי חרה לו בראותו המעשה הרע ההוא, ולא יכול להתאפק.
פרק לב פסוק {לב} וְעַתָּ֖ה אִם-תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם-אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ:
פרק-לד {א} וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה פְּסָל-לְךָ֛ שְׁנֵֽי-לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִֽאשֹׁנִ֑ים וְכָֽתַבְתִּי֙ עַל-הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת-הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל-הַלֻּחֹ֥ת הָרִֽאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ: רש"י: משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות. מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה. אמר: אם יאמר המלך להרגה, אומר לו: עדיין אינה אשתך. בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה.. המלך, זה הקב"ה, השפחות, אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל.
תנא דבי אליהו: שני דברים יש בעולם.. תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם, כשהוא אומר: צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל, אומר אני ישראל קדמו.
מפני מה חביבין דברי תורה על הקב"ה יותר מכל באי עולם ומכל מעשי ידיו שברא.. מפני שדברי תורה מכריעין את ישראל לכף זכות.. משל למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה בתוך ביתו ויש לו למלך עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו דרכים נאים.. ואוהב את העבד הזקן.