בדורות האחרונים היינו עדים לשינוי פרדיגמה באמנות לחימה. אם בעבר זה היה אמור להיות הכמות של החיילים וכמות הנשק שהרתיעה את הצד השני או הוכיחה ניצחון בשדה הקרב, הרי שכיום זה האיכות, איכות הלוחם עצמו או של הארסנל המצוי ברשותו. נשק טכנולוגי מתקדם עולה בעוצמתו עשרות מונים על כמויות עצומות של כוח אדם ומערכות נשק אצל האויב.
על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בנשק האמיתי של הלוחם היהודי — 'איכות של קדושה' המתפשטת במחנה הצבא:
"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ (דברים פרק כ"ג פסוק ט"ו).
חייל יהודי ששומר על האומה הקדושה בארץ הקודש, הוא שליח של השומר האמיתי מעליו, הקב"ה הבורא יתברך. על כן, החשיבות המכרעת בהגדלת הסיכויים ובקביעת ההצלחה של המשימה שלו, היא בהגברת הכח של קדושה שמקיף אותו מגן עליו ותומך בו.
י"ט בכסלו תשל"ד