הרב יואל בייטש | פרשת בהעלותך • איך להשיג אהבת אמת בעידן של אופנות חולפות

קטגוריה:
צפיות: 14

#הרב_בייטש #אהבה #פרשת_בהעלותך

אנחנו חיים בדור משופע בטרנדים רוחניים, פעם נוסעים כולם לקבר צדיק מסויים ללא סיבה, פעם קושרים חוט אדום על היד, ופעם מחליטים לומר ספר קודש כלשהו כי מישהו החליט שזוהי סגולה.

טרנדים הם לא דבר רע בהכרח, אך אי אפשר לבנות איתם מערכת יחסים רגשית יציבה, וזה בדיוק מה שעומד במוקד הסיפור בפרשת השבוע בו מתנגש רצונם של בני ישראל לחוש רגש לבבי הומה וחם, לעומת משה רבינו שחושש שמדובר בטרנד חולף שמקורו ברצון "להרגיש טוב" ותו לא, והוא מעדיף את הדבקות האלוקית נטולת הרגש המוחצן.

הקב"ה מתערב בוויכוח ומכריע – שרק שילוב של שתי הגישות יצליח להוביל את העם בעבודת השם שלו.

וזהו הסיפור:

זמן קצר לאחר מתן תורה, עם ישראל מפתיע את משה רבינו בדרישה מוזרה ביותר – הם רוצים בשר! משה רבינו מתחלחל מהבקשה המוזרה, משום שלבד מן הטל המיוחד שאכלו בני ישראל, גם צאן ובקר לא חסר להם. הוא פונה לאלוקים בתהייה "מאין לי בשר?", כדי להוסיף תמיהה לכל הסיפור הקב"ה משיב למשה כי הבקשה דווקא הגיונית וכי "היד ה' תקצר?" מלממש בקשה זו?

המפרשים תוהים על עצם הבקשה המוזרה של בני ישראל, ועוד יותר מכך על שאלת משה רבינו, וכי ממנו ביקשו בשר? הרי כל בקשתם היתה מאלוקים? ועוד יותר על תשובתו של הקב"ה ממנה משמע שמשה הפגין חוסר אמונה חלילה

תורת החסידות מאירה את כל המאורע באור מיוחד במינו, וכך מסביר זאת 'בעל התניא' בספרו 'ליקוטי תורה' (פרשת בהעלותך). עם ישראל כמה לתחושת קרבה אל הקב"ה, בדיוק כפי שחשו בהר סיני בכלות נפשם אל האלוקים, אך לאחר מתן תורה הם אינם חשים זאת עוד, ולכן הם מבקשים ממשה רבינו, נביאם מנהיגם שיחדיר לליבם הבשרי אהבת השם בוערת, כשם שהבשר בצבע אדום ומסמל את הגבורה והלהט, כך הם רוצים שליבם הבשרי ייקוד בלהט אהבת השם

אך משה רבינו שדבקותו באלוקים עזה כל כך, וכל ימיו מחובר ל"אין", כינויה של עוצמה רוחנית ודבקות מוחלטת בבורא שאין בה מקום להחצנת רגשות מרגיש שהבקשה איננה במקומה כי היא מפחיתה ממה שמשה משפיע לעם ישראל כל העת – את מצוותיו של הבורא שהן תמצית הקשר, מכאן זעקתו של משה "מאין – לי בשר".

אך בפונותו אל הקב"ה משיב לו הבורא כי אמנם לגבי מעלת משה רבינו דרישתם של בני ישראל היא עיסוק בקטנות, אך הקב"ה דווקא שמח ממנה משום שלא כולם משה רבינו, ויש אנשים רחוקים יותר שבשבילם חוויית "אהבת השם" בלב, היא פסגת אהבת השם.

למעשה אפשר להמשיל זאת לטרנדים ואופנות חולפות שמרגשות אותנו לרגע, בוערות בנו תקופה מסויימת ואז חולפות, כך משה רבינו הסתכל על הבקשה של בני ישראל ולא התלהב לממש את בקשתם כלל, שהרי הוא מצידו מציע להם קיום מצוות שאין בהם פרץ רגשי ברגע הראשון, אך הן מבטיחות קשר עמוק לאורך שנים. אך הקב"ה משיב למשה אם מחברים את הדבקות הבלתי מתפרשת של משה בקב"ה יחד עם אהבת ה' עזה ולוהטת של יהודים פשוטים, מתקבל המתכון הנכון – לא אופנה חולפת, לא אהבת מענגת שמחזיקה כמה דקות, אלא אהבת ה' הנטועה עמוק עמוק בלב העם ממקורות נצחיים.

כדי להבין זאת מעט יותר, מסביר 'בעל התניא' שלא בכדי כל הפרשייה הזו נכתבת במסגרת פרשת 'בהעלותך', בא אנו עוסקים בהדלקת נרות המנורה על ידי אהרון.

אהבת ה' שמקורה בטרנד חולף היא כמו פתילה, אם מדליקים אותה לבדה היא תבער לכמה רגעים, ותכבה. משה רבינו דומה לשמן, תמציתי ועמוק מאין כמותו ולא דליק כלל. אבל כשאהרון הכהן הניצב בין בני ישראל למשה מחבר בין הפתילה אל השמן, מתקבלת שלהבת שבוערת בלהט עקבי

השאיפה לחוש מעט רגש אלוקי, קרבה לבורא עולם, היא טובה, אך היא חייבת להיות מעוגנת בדרך סלולה וברורה שמשה רבינו מתווה לנו, אחרת נקפוץ מאופנה אחת לחברתה ובסוף נשאר ללא כלום

הדבר נכון גם בזוגיות שלנו, אהבת אמת לא תצמח מתוך דבקות באופנה החולפת של כניסה לחופה עם השיר האופנתי ביותר, התמונות הכי יפות באינסטגרם, מתנות ביום האהבה או מילים חלולות, הקשר חייב להיות מעוגן ב"אין", בהבנה שהוא מייצג משהו גדול יותר ממה ששנינו מסוגלים להבין, ולכן גם ביום שהרגש לא מציף אותנו, לא קרה שום דבר, אנחנו רק חשים את ה"אין", הדרגה האין סופית שקשר בין בני זוג יכול לייצג

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן