#הרב_שניאור_אשכנזי #פרשת_מקץ #הרב_אשכנזי
להורדת העלון 'פרשה' https://bit.ly/Parasha1
לקבלת העלון המודפס: https://bit.ly/Parasha4me
לתרומה ושותפות: https://did.li/VgyCN
ליצירת קשר ולקבלת מערך השיעור במייל: shneorashkenazi@gmail.com
לעוד סרטונים מרתקים: http://shneorashkenazi.com/
לקבלת השיעור בוואטספ: 054-300-16-40 • https://chat.whatsapp.com/J8Q4EWQBVjVGu7caXnnz8r
רוצים לקבל עדכון כשהשיעור השבועי עולה? הירשמו כמנוי!
בס"ד
מקורות לפרשת מקץ תשפ"ד
1. פרשת מקץ: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם … ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך: אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. הפטרת מקץ: ויקץ שלמה והנה חלום … אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו … וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלוקים בקרבו לעשות משפט.
2. מלכים א ג: אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך … ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית … ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית … וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו: ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי: ואקם בבקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי: ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי … ויאמר המלך קחו לי חרב ויבאו החרב לפני המלך: ויאמר המלך גִזְרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת: ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה, גְזֹרו.
מלבי"ם: מה היה עושה אם הייתה השנית חכמה ומבינה הערמה ומבקשת גם כן שיחיה אותו? קהלת רבה י,טז: אמר רבי יהודה אמר רבי אלעאי: אילו הייתי שם, הייתי כורך על צוארו [של המלך] גיזי צמר [וחונק אותו]. כשהוא אומר 'קחו לי חרב', אילולי ש[אמו האמתית] התמלאת עליו רחמים, כבר נהרג [הילד]. ועל אותה שעה אומר [שלמה בספר קהלת י,טז]: 'אי לך ארץ שמלכך נער'. מדרש שם: 'אז תבאנה שתים נשים'- ר' מאיר אומר: רוחות היו [ולא בשר ודם]. מכות כג: שמא מערימה [שאמרה "תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתהו"?]. אלא בת קול יצאה ואמרה היא אמו.
חיד"א צוארי שלל הפטרתנו: הדבר קשה ביותר, מה האכזריות הזו? תיקח לה חי, כי על זה באת?
3. שם: ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי: ויאמר המלך זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי – מלבי"ם: אמרה הנתבעת בלשון 'בני החי ובנך המת', והתובעת אמרה בהיפך: 'בנך המת ובני החי', והכלל בלשון שהאדם יקדים מה שהוא העיקר ויאחר את הטפל. ולכן האשה שדקדקה להקדים בלשונה בני החי קודם, עקר מגמתה שיהיה החי בנה, ואילו המקדמת בלשונה 'בנך המת' עיקר מגמתה שיהיה המת בן חברתה ולא שיהיה החי בנה. [לכן שלמה חוזר על טענותיהן 'זאת אומרת בני החי וזאת אומרת בנך המת', כדי לחדד ולוודא שזו מגמתן של כל אחת מהן]. ולברר זאת אמר 'קחו לי חרב', כי בזה יבורר מי הרוצה שיחיה ומי שתתרצה שימות, וכן היה.
היום יום כד חשון: בעניינים הרוחניים צריך להסתכל במי שהוא למעלה ממנו ולהתחנן לה' שייתן לו דעה טובה להתלמד ממנו וכוח ועוז שיוכל לעלות בעילוי אחר עילוי. אגרות קודש יח עמוד קנז: במענה למכתבו… בו כותב אשר סובל מהעניין דקנאת סופרים, שמקנא חבריו המתמידים בלימוד יותר ממנו אף שגם נפשו חשקה בלימוד התורה בהתמדה ושקידה. ולפלא הדבר סגנון כתבו, שהרי אדרבה אמרו חז״ל 'קנאת סופרים תרבה חכמה' שלכן פשוט שעליו להרבות מדה האמורה [להרבות הקנאה!] על מנת להרבות בהתמדה ושקידה ועי"ז תתרבה הצלחתו בלימודים, וכבר ידוע מעלת מדה האמורה מיוסד על הכתוב 'ותקנא רחל באחותה'.
]
4. הרבי מליובאוויטש בשיחת יחידות (נדפס בקונטרס 'ולשמך תן כבוד'): כוונת שלמה לא הייתה במובן של 'גזורו' בפועל, אלא למצב חינוכי של 'גזורו': לחנך את הבן לשתי גישות גם יחד של קדושה ו'לעומת זה'. מצב כזה של חינוך לשני הפכים הוא יותר חמור מאשר חינוך רק ל'לעומת זה'.
ליקוטי שיחות א/184: כיצד אומר אליהו 'עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים… ואם הבעל לכו אחריו'? היה לו לומר 'עד מתי אתם עובדים לבעל, לכו אחרי ה"? אלא למרות שעבודה זרה חמורה יותר, אבל הפוסח על שני הסעיפים מתקשה לשוב. שכן: א. אינו מכיר בחטאו ומצטדק שלא חטא. ב. העובד עבודה זרה הוא טועה, אבל כללות עניין הרוחניות נוגע לו. אבל מי שפוסח על שני הסעיפים הוא מקולקל, שאינו נוגע דבר בפנימיותו. בדקות, הדבר קיים אצל מי שבכללות הוא ירא שמים, אבל מצד חשש הבריות שיאמרו עליו שהוא בטלן, הוא מבטל לפי שעה עניינים של תורה ומצוות ומתנהג לפי רוח הזמן. לאדם כזה קשה יותר לעשות תשובה, מהטעמים האמורים.