לקוטי תורה, פרשת נצבים " אתם נצבים היום כלכם וגו׳" #4 – הרב יצחק מאיר וייס
**1. חזרה והקדמה: חיבור המושגים בראש השנה**
השיעור פותח בתקציר המושגים המרכזיים של המאמר. ראש השנה ("היום") הוא הזמן שבו הנשמות חוזרות לשורשן ומקורן ומתייצבות באחדות מלאה ("אתם נצבים… כלכם"). האחדות הזו נובעת מכריתת ברית נצחית עם הקב"ה – קשר שלמעלה מ"טעם ודעת" (למעלה מסיבה ותוצאה), היוצר מציאות שבה ה' וישראל הם אחד. ההתקשרות העצמית הזו היא היסוד שדרכו ניתן להמליך את הקב"ה ("תמליכוני עליכם"), שכן המלכת המלך משמעותה לעורר את עצמותו המרוממת והמופדלת להשפיל את עצמה ולהנהיג את העם.
**2. שני סוגי אהבה: "חיצוניות הלב" ו"פנימיות הלב"**
כדי להבין כיצד מעוררים את הקשר העצמי הזה, המאמר מסביר שישנם שני סוגים של התעוררות ואהבה לה':
* **חיצוניות הלב:** אהבה הנובעת מתוך שכל והתבוננות. כאשר יהודי (או מלאך) מתבונן בגדולת ה' ובהתפשטות החיות האלוקית שמקיימת את העולמות, הוא מתמלא בתשוקה וצימאון ורוצה "להימשך אחרי ה'" (צועק אל ה' כדוגמת "אריה ישאג"). אולם, השגה זו נחשבת "חיצונית" כי היא מבוססת על הארת ה' המוגבלת שמתגלה בתוך העולמות ("אחרי ה'").
* **פנימיות הלב:** אהבה הנובעת מעצם הנשמה, מתוך קשר ישיר לאינסוף ברוך הוא שלמעלה מהעולמות ("אור אין סוף בכבודו ובעצמו" – בחינה כה נשגבת שלמעלה אפילו מגדר של "סובב" או עליון). קשר זה אינו מוליד רק "תשוקה וצימאון" אלא חיבור עצמי של מציאות אחת – אהבה שביטויה הוא **מסירות נפש מוחלטת באחדות ה'**. היהודי חש שאינו נפרד מאלוקות, וכמו שהאש משתוקקת לעלות ולהיכלל במקורה, כך הוא חפץ להיכלל בעצמות.
**3. "שמע ישראל" ובקשת פנימיות ה'**
ההבדל בין שתי האהבות משתקף בפסוק "לך אמר ליבי בקשו פניי".
המילה "פניי" מסמלת את פנימיות ה' (עצמותו). הפנייה לה' לא נובעת מהשגה בחיצוניות (מחיות העולמות) אלא מדחף פנימי עמוק – "פנימיות הלב" של היהודי מבקשת את "פנימיות הקב"ה".
העבודה הזו שייכת במיוחד לקריאת "שמע ישראל" ולתפילות ראש השנה, שבהן האדם אינו מבקש רק קרבה שכלית או רגשית, אלא מתעורר מנקודת הברית העצמית שבלב שלא ניתנת להסבר או לפירוד.
**4. סוד השופר, התשובה העילאה והזיכרונות**
כיצד באה לידי ביטוי האהבה וההתקשרות של "פנימיות הלב"?
ההתקשרות הזו אינה מנוסחת במילים, אלא מובעת דרך ה**שופר**. קול השופר הוא צעקה פשוטה שיוצאת מ"עומקא דליבא" (מעמקי הלב) ללא חיתוך של אותיות. זוהי צעקת כאב ותשוקה של חלק אלוקה ממעל שמרגיש את הריחוק ומבקש לשוב למקורו. זוהי ה"תשובה עילאה" (תשובה עליונה) של עשרת ימי תשובה, שאינה רק חרטה על חטא, אלא כמיהה של הבן לשוב ולהיות לאחד עם אביו.
המאמר קושר כעת את שלוש העבודות של תפילת מוסף בראש השנה:
1. **מלכויות:** המטרה להמשיך את המלכות העצמית שלמעלה מהעולמות (אינסוף) לתוך מציאות העולם ("מלכות דאצילות").
2. **זכרונות:** כיצד ממשיכים את מלכות ה' לעולם שכל כך רחוק ממנו? על ידי שעושים "זיכרון" – כלומר, מקשרים מחדש בין מה שרחוק ("העולם") לבין המקור, על ידי הפנימיות.
3. **שופרות:** הכלי שמאפשר את ה"זכרונות" ואת ה"מלכויות" הוא השופר. צעקת פנימיות הלב קורעת את המסכים, מעוררת את הרחמים העליונים מנקודת הברית העצמית, ופועלת על הקב"ה המרומם להשפיל את עצמו ולהמליך את עצמו עלינו מחדש לקראת השנה החדשה.