כולל תפארת לוי יצחק יום חמישי כ״א אלול תשפ״ו – הרב שמואל רבינוביץ
### 1. פרשת השבוע והנהגת עם ישראל
* **העברת ההנהגה:** השיעור פותח בדיון על מעבר הנהגת עם ישראל ממשה רבנו ליהושע בן נון, כפי שמופיע בפרשות ניצבים וילך.
* **גישתו של משה:** משה מסביר ליהושע שעליו להנהיג את העם בשיתוף עם "הזקנים שבדור", לקבל מהם עצות ולהנהיג מתוך אהבה, הבנה והסכמה רחבה. משה מדגיש כי הנהגה של אהבה מאפשרת למנהיג להבליג גם כאשר העם נכשל שוב ושוב.
* **גישתו של הקב"ה:** לעומת זאת, הקדוש ברוך הוא מורה ליהושע להנהיג את העם בצורה שונה לחלוטין – בתקיפות ובסמכותיות מוחלטת של מלך, שעליו להטיל מורא ויראה על נתיניו. הגישה האלוקית מומחשת בביטוי "טול מקל ואך על קודקודם", המדגישה כי מנהיגות אמיתית דורשת לעיתים משמעת נוקשה, כדי למנוע הידרדרות של העם.
### 2. הגמרא (דף י"ט) – דיני טומאה וטהרה (סוגיית המקווה)
* **טבילה חלקית:** השיעור עובר לדיון מתוך הגמרא (דף י"ט) העוסק בהלכות טבילה במקווה. הסוגיה מתמקדת באדם שטבל ויצא מהמים, אך הותיר רגל אחת בתוך המקווה.
* **שינוי כוונה:** הדיון בוחן האם במצב כזה, בעודו מחובר חלקית למים, האדם יכול לשנות את "כוונת הטבילה" שלו. לדוגמה, אם כיוון לכתחילה לטהרה ברמה נמוכה ("חולין"), האם יוכל לשנות את כוונתו לרמה גבוהה יותר ("תרומה" או "מעשר") בטרם יצא כליל.
* **מחלוקת התנאים:** מוצגת מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים סביב המושגים "גוד אחית" ו"גוד אסיק" – כלומר, האם ועד כמה המים שנותרו על גופו של האדם נחשבים כמחוברים למי המקווה. מחלוקת זו מקבלת משמעות שונה כאשר מדובר בטומאה מדאורייתא לעומת גזירות וטומאה מדרבנן.
* **מקוואות מחוברים:** כמו כן, עולה סוגיה של "שלוש גממיות בנחל" (שלוש בורות) המחוברות ביניהן על ידי זרם של מי גשמים ("חרדלית"), ונבדקת השאלה האם החיבור הקל הזה מאפשר להן להיחשב כמקווה כשר אחד.
### 3. הלכות ראש השנה (השולחן ערוך, סימן תק"ב)
* **תוספת מחול על הקודש:** יש להקפיד להוסיף "מחול על הקודש" בערב ראש השנה, ולהפסיק כל מלאכה מבעוד יום, בדומה לשבת. מוזכרת גם ההמלצה למי שנוהג לעשן, להימנע מכך לחלוטין בשני ימי החג.
* **הדלקת נרות וברכת שהחיינו:** לפי נוסח חב"ד (האדמו"ר הזקן), מברכים בראש השנה "להדליק נר של יום הזיכרון", ואם החג חל בשבת משלבים בברכה גם את יום השבת. נדונה השאלה האם אישה שבירכה "שהחיינו" בזמן הדלקת הנרות צריכה לענות "אמן" כאשר היא שומעת את הברכה שוב בקידוש, וההמלצה היא שלא תענה מחשש להפסק.
* **מנהגי התפילה:** בימים הנוראים נהוג להגביה מעט את הקול בתפילת העמידה (בניגוד לשאר ימות השנה שבהם מתפללים בלחש). הגבהת הקול נועדה לעורר את הכוונה והרגש, וכן לסייע למתפללים שאינם בקיאים בנוסח המיוחד.
* **עמידה וכריעה:** מומלץ להתפלל "בכפיפת קומה" (הורדת הראש) כדי לבטא פחד ואימה מיום הדין. עם זאת, חובה להזדקף בסיום הברכות שבהן תיקנו חכמים לכרוע (כמו ברכת "מגן אברהם" ו"מודים"), כדי לא לשנות מהסדר התקני של התפילה.
* **בכייה בתפילה:** לפי האדמו"ר הזקן ב"ליקוטי תורה", ימי ראש השנה נקראים "ימים נוראים" משום שיש בהם התגלות של פחד ויראה, בבחינת "אריה" (שאותיותיו מרכיבות את המילה "יראה"). על כן, ראוי ונכון לעורר את הנפש לבכי במהלך התפילות, ומי שאינו מצליח לבכות, ראוי שלפחות "יעשה קול של בכי" כדי לעורר את פנימיותו.
### 4. חסידות מפי הרב יוסף יצחק אופן : שער הייחוד והאמונה (פרקים י'-י"א בתניא)
* **אחדות הבורא ומידותיו:** השיעור מסתיים בהעמקה במושג האחדות האלוקית. מוסבר כי הקדוש ברוך הוא, חכמתו, רצונו ומידותיו אינם דברים נפרדים, אלא מהות אחת פשוטה לחלוטין. אצל בני האדם המידות והחכמה הן בגדר "תוספת" על עצם הנפש, ולכן קשה לנו לתפוס בשכלנו כיצד אצל הבורא הכול הוא דבר אחד.
* **משל אור השמש:** כדי לקרב את הדברים לשכל האנושי, משתמשים במושג "ספירות", המכונות בזוהר "סוד האמונה" או "אורות". המשל המובא לכך הוא של קרן אור הנמצאת בתוך גוף השמש – במצב זה, לאור אין קיום, מציאות או שם בפני עצמו, והוא בטל לחלוטין למקורו.
* **תהליך הבריאה והצמצום:** הקדוש ברוך הוא מהווה את העולמות באמצעות הספירות. ביום הראשון של מעשה בראשית התגלתה מידת החסד, וממנה נברא האור. ביום השני התגלתה מידת הגבורה, המשמשת ככוח של צמצום. צמצום זה נועד להבדיל בין המים הרוחניים העליונים למים הגשמיים התחתונים, ובכך לאפשר את התגשמות העולם הפיזי שעליו יוכל האדם לעבוד את ה'.
* **העשרה מאמרות ואותיות הדיבור:** הדיבור האלוקי (ה"מאמרות") שונה בתכלית מהדיבור האנושי הדומם. האותיות העליונות הן כוחות רוחניים פעילים המהווים נבראים מ"אין ליש" ונותנים להם חיות. כל צירוף של אותיות יוצר מציאות אחרת (כגון הצירוף א-ו-ר לעומת מ-י-ם).
* **עולמות נעלמים וגלויים:** הספירות מחולקות ל"עלמין סתימין" ול"עלמין דאתגליין". העולמות הנעלמים נוצרו מכוח "אותיות המחשבה" האלוקית, והנבראים בהם בטלים למקורם באופן מוחלט, בדומה לדגים שאינם יכולים להתקיים מחוץ למי הים. לעומתם, העולמות הגלויים נוצרו מכוח "אותיות הדיבור" (המהוות גילוי החוצה, לזולת), ולכן הנבראים בעולמות אלו תופסים את עצמם כישויות עצמאיות ונפרדות, אף על פי שגם הם חיים ומתקיימים אך ורק מכוחו של הקדוש ברוך הוא.