באתי לגני תשמ"ד – שיעור ראשון, תוכן בקצרה:
סעיף א: עיקר שכינה היתה בעולם התחתון, שבעה חטאים סילקו את השכינה למעלה עד לרקיע השביעי, שבעה צדיקים הורידו חזרה למטה אברהם התחיל ומשה השביעי הוריד למטה לארץ ובעיקר ובגלוי במשכן – ושכנתי בתוכם, ועי"ז נפעל ושכנתי בתוך כל אחד ואחד.
סעיף ב: נורא עלילה על בני אדם, תכלית הירידה לצורך עליה יותר גדולה על ידי עבודת בני ישראל, שממשיכים דרגת שוכן עד מרום וקדוש ובאופן של לעד – נצחי, כיון שההמשכה נעשית על ידי התורה והמצות והתורה נצחית, ולכן המשכן ג"כ נצחי. והמשכה נעלית זו קשורה לסוג העבודה שזה אתהפכא – יתרון האור מן החושך, מעלת בעלי תשובה על צדיקים, שזה ממשיך דרגא גבוה הנמשכת באופן של רוממות. ולכן המשכן נעשה מקרש – אותיות שקר, ומשטים לשון שטות שעל ידי שבני ישראל הופכים השקר והשטות עי"ז נמשכת השכינה בתחתונים באופן הכי נעלה.
סעיף ג: בני ישראל נקראים צבאות ה' כיון שעבודתם במסירות נפש וקבלת עול. התואר ניתן להם ביציאתם ממצרים, כיון ששם ובכל הגלויות שהי' לעם ישראל מיצר, עבדו באופן של קב"ע ומס"נ. וזה פעל תוצאה שלבני ישראל הי' אור עוד בזמן הגלות, וביררו את כל הניצוצות שבמצרים, ועד כדי כך שהניצוצות היותר מוסתרים פרעה עצמו הביא אותם באופן שיתבררו על ידי בני ישראל בביזת הים. התואר צבאות הוי' הוא באופן שהצבאות נטפלים לשם הוי' כלומר על ידי הביטול לשם הוי' שלמעלה מהטבע, מבררים הניצוצות שנובעים מאלוקים בגימטריה טבע.