כשהעצם חודר אל החיים – מהגלות המדומה אל הנהגת הנשמה
מעלתם של בעלי התשובה
השיעור עוסק במעלתם של בעלי התשובה על הצדיקים, ומתוך כך מגיע להבנה עמוקה בעבודת הנפש: כיצד עצם הנשמה מתגלה בתוך החיים עצמם.
הפסוק "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" מקדים את "עמך" ל"ישראל". "עמך" מבטא את האנשים הפשוטים ובעלי התשובה, ואילו "ישראל" את הצדיקים והעוסקים בתורה ומצוות.
יש שלוש מדרגות: "ולא אבה הוי' אלוקיך לשמוע אל בלעם" – מעלת הצדיקים, שהקב"ה אינו רוצה לשמוע קטרוג. "ויהפוך הוי' אלוקיך לך את הקללה לברכה" – מעלת התשובה, שהרע עצמו נהפך לטוב וזדונות נעשים כזכויות. ולמעלה מכך: "כי אהבך הוי' אלוקיך" – גילוי האהבה והבחירה העצמית של הקב"ה בישראל.
שלג וצמר – שתי דרגות של תיקון
המאמר מבאר את הפסוק "הנותן שלג כצמר". שלג מבטא תיקון של פגם בכוחות הגלויים, כמו כתם שנדבק לבגד ואפשר לנקותו. צמר מבטא מדרגה עמוקה יותר – גילוי עצם הנשמה, מקום שבו הפגם מעולם לא יכול היה לגעת.
אלא שעצם הנשמה מצד עצמה היא למעלה מהכוחות הגלויים. כיצד היא יכולה לחדור אל השכל, הרגש, המחשבה, הדיבור והמעשה?
לשם כך צריכה להתגלות מדרגה עמוקה עוד יותר: עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות אין־סוף. שם אין ניגוד בין העצם לבין הכוחות, ולכן העצם יכול לחדור אל החיים עצמם.
מה מסתיר על הנשמה
עצם הנשמה כבר נמצא ביהודי. השאלה היא מה מסתיר עליו.
"הלכלוך בכנף בגדו החיצון" הוא המחשבה, הדיבור והמעשה הגלותיים, ובעומק – ההזדהות שלנו עם הנפש הטבעית ועם הילד השורד.
כאשר אני אומר "אני מפחד", "אני דואג", "אני כועס", אני נותן לפחד ולדאגה את הזהות שלי. מכיוון שאני מחובר בעצם הנשמה, הילד השורד מקבל באמצעות ההזדהות הזאת יניקה וכוח.
לא לתקן את הילד השורד
העבודה אינה להרגיע את הילד השורד או להוציא אותו מהפחד. אם אני מחפש שיטה כיצד להפסיק לפחד, ייתכן שזה עדיין הילד השורד שמחפש דרך חדשה להשתחרר מהמצוקה.
העבודה היא לראות אותו.
הוא מפחד – ואני רואה אותו מפחד. הוא דואג – ואני רואה אותו דואג. הוא מתוסכל – ואני רואה אותו מתוסכל.
ברגע הזה מתגלה שאינני הילד השורד. הנפש השכלית רואה אותו, ונוצר שקט. לא מפני שהפחד כבר נעלם, אלא מפני שאני כבר אינני מזוהה איתו.
כשהיניקה נפסקת
כאשר ההזדהות נפסקת, נפסקת גם היניקה. הפחדים, התאוות והכעסים נחלשים בהדרגה, ואז הנשמה מתחילה להאיר.
אבל השקט אינו התכלית. הוא רק פינה מקום להנהגה חדשה.
כאשר הנשמה מאירה, הנפש הטבעית מגלה מקור חדש של ביטחון וחיות. במקום לחפש את החיים בחוץ – בכסף, בהצלחה, בהערכה ובשליטה – היא מתחילה לקבל את החיות מן הנשמה.
ואז היא מתמסרת להנהגת הנשמה באופן טבעי ופועלת מתוך חיות ושמחה.
כשהצמר חודר אל השלג
זהו "הצמר שחודר אל השלג": עצם הנשמה אינו נשאר כאור גבוה ומקיף, אלא נכנס לתוך הכוחות הגלויים ומנהיג את החיים.
הגאולה הפנימית אינה יצירת מציאות חדשה. הנשמה כבר נמצאת כאן. הגלות נוצרת כאשר אנחנו מזוהים עם מה שמסתיר עליה.
"פקיחת העיניים" פירושה להפסיק לתת לילד השורד את הזהות שלנו ולגלות את המציאות האמיתית שכבר קיימת.
ירושלים וציון – שתי מדרגות ביראה
אותו מהלך מופיע גם בירושלים וציון, ביראה תתאה ויראה עילאה.
יראה תתאה נולדת מהתבוננות ב"מה רבו מעשיך" ו"מה גדלו מעשיך": במקום להתפעל ולפחד מן העולם, האדם מתחיל להתפעל מן האלוקות שמחיה אותו.
יראה עילאה שייכת לעצם הנשמה ולאור שלמעלה מהעולמות. השלמות היא כאשר העליון אינו נשאר למעלה, אלא חודר אל התחתון.
"אני לדודי" – העבודה מלמטה
זהו גם עניינו של אלול – "אני לדודי".
דווקא העבודה שמתחילה מלמטה, מן האדם שנמצא בשדה, מגלה את המדרגה הגבוהה ביותר.
האדם מפסיק לחיות מתוך "מה אני רוצה?" ומתחיל להתמסר ל"מה רוצים ממני?". המלך בשדה נותן לו כוח, בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות, עד לגילוי האהבה והיראה של ראש השנה.
ראש השנה – המלכת הנשמה
ראש השנה הוא ההמלכה הפנימית.
הילד השורד מפסיק לנהל את העולם הפנימי, והנשמה לוקחת את ההנהגה.
התכלית אינה לברוח מהנפש הטבעית, אלא שהנשמה תאיר בתוכה. לא רק להגיע לשקט, ולא רק לגלות את עצם הנשמה למעלה מהחיים – אלא שהעצם יחדור אל המחשבה, הדיבור, המעשה וכל כוחות החיים.
משפט עוגן
הגאולה אינה להביא את הנשמה אליי. הנשמה כבר כאן. העבודה היא להפסיק להזדהות עם מה שמסתיר עליה, עד שהילד השורד מפסיק לנהל והנפש הטבעית עצמה נעשית שליחה של הנשמה.
הצטרפות לקבוצת התובנות של הרב מרדכי רוטנשטיין שיחי' , כנסו 👇