ב"ה
תניא פֶּרֶק ט – חלק 2
דְּהַיְנוּ תְּלָת מוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ יִהְיוּ מְמֻלָּאִים מֵחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁהִיא חָכְמַת ה' וּבִינָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף, וּלְהוֹלִיד מֵהֶן עַל יְדֵי הַדַּעַת הַיִּרְאָה בְּמֹחוֹ וּפַחַד ה' בְּלִבּוֹ, וְאַהֲבַת ה' כְּאֵשׁ בּוֹעֵרָה בְּלִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת, לִהְיוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְדָבְקָה בּוֹ בְּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ וּמְאֹד מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא שֶׁבֶּחָלָל הַיְּמָנִי, שֶׁיִּהְיֶה תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מָלֵא וְגָדוּשׁ, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט גַּם לֶחָלָל הַשְּׂמָאלִי לְאַכְפְּיָא לְסִטְרָא אַחֲרָא יְסוֹד מַיִם הָרָעִים שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא הַתַּאֲוָה שֶׁמִּקְּלִפַּת נֹגַהּ, לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְהַפְּכָהּ מִתַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּכָל לְבָבְךָ" – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ.
דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת אַהֲבָה רַבָּה וְחִבָּה יְתֵרָה מִמַּדְרֵגַת אַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ. וְהִיא הַנִּקְרֵאת בַּכָּתוּב "אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים", לְהִתְעַנֵּג עַל ה' מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. וְהָעֹנֶג הוּא בְּמֹחַ חָכְמָה, וְשֵׂכֶל הַמִּתְעַנֵּג בְּהַשְׂכָּלַת ה' וִידִיעָתוֹ כְּפִי הַשָּׂגַת שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ. וְהוּא בְּחִינַת הַמַּיִם וְזֶרַע אוֹר זָרוּעַ שֶׁבִּקְדֻשַּׁת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הַמְּהַפֶּכֶת לְטוֹב אֶת בְּחִינַת הַמַּיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהֶם בָּאוּ תַּאֲוֹת תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה מִתְּחִלָּה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ' פֶּרֶק ג' בְּשֵׁם הַזֹּהַר, שֶׁהָרַע נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת טוֹב גָּמוּר כְּמוֹ יֵצֶר טוֹב מַמָּשׁ בְּהָסִיר הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בָּהֶם.
וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, יִהְיוּ לַה' לְבַדּוֹ. וְכָל כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁבַּפֶּה וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ יִהְיוּ מְמֻלָּאִים מִן לְבוּשֵׁי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְבַדָּהּ, שֶׁהֵן מַחֲשֶׁבֶת ה' וְתוֹרָתוֹ, לִהְיוֹת שִׂיחָתוֹ כָּל הַיּוֹם, לֹא פָסֵיק פֻּמֵּהּ מִגִּירְסָא. וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיִּי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר רְמַ"ח אֵבָרָיו יִהְיֶה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת לְבַד, שֶׁהוּא לְבוּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
אַךְ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִפָּה רְצוֹנָהּ לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ, לְטוֹבַת הָאָדָם שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וִינַצְּחֶנָּה, כִּמְשַׁל הַזּוֹנָה שֶׁבַּזֹּהַר הַקָּדוֹש.
צפו בשיעור וענו תוך כדי על השאלות:
א. האזינו למשל החללית והסבירו מהו בנשמל 'מיכל הדלק' ומהי ה'חללית'?
ב. השלם את דברי החסיד: אם אנשים היו יודעים כמה כיף להתפלל הם היו…
ג. מה המעלה שאפשר להפיק משור?
ד. מה ההבדל בין 'מלא' ל'גדוש'
ה. מדוע כתוב בפסוק "בכל לבבך" עם שתי אותיות ב'?
ו. מה הפירוש 'איתכפיה'?
ז. מה הפירוש 'איתהפכה'?
ח. מה הפירוש 'לא פסיק פומיה מגירסא'?
ט. האם היצר הרע בפנימיותו רוצה שהיהודי יכשל או יתגבר?
י. מה ענה הילד כשביקש ממנו אביו שילמד מהחריצות של הנפש הבהמית?
בהצלחה!